דף הבית >> רפואה אלטרנטיבית >> קנביס וסגולותיו

 קנביס תרבותי= קנבוס= הואו מא רן= חשיש= cannabis sativa= marijuana= marihuana= ganja 
משפחה: קנאביים cannabidaceae= hemp family= cannabaceae)).

חלקי צמח בשימוש: זרעים, שרף.
תיאור בוטני: ידועים רק שני צמחים המשתייכים למשפחת ה-cannabinaceae. הצמח השני הוא כישות (humulus). לסוג cannabis משתייכים 3 מינים: C. ruderalis, C. sativa, C. indica.
הקנביס הוא צמח עשבוני רב-שנתי, שמוצאו כנראה ממרכז אסיה. הוא התפשט לכל ארצות תבל, חוץ מאשר לארצות הקוטב וליערות הלחים הטרופיים. גידול חקלאי שלו ידוע בארצות שונות מאז אלפי שנים.
הקנביס יכול להגיע לגובה של 6-4 מ'. הוא צומח במהירות, ומגיע לקצב צמיחה של 10 ס"מ ליום. הגבעול מגיע לעובי של 10 ס"מ, והשורשים ארוכים ומתפצלים. העלים מחולקים לעלעלים צרים ומחודדים, בעלי צבע ירוק כהה, מכוסים בשערות צפופות.
הקנביס הוא צמח דו-ביתי, בעל הבדל מורפולוגי ברור בין הצמח הזכרי והנקבי. הצמח הנקבי נמוך יותר מהזכרי, ועמוס בעלים וענפים.
הפרחים הזכריים והנקביים הם תפרחות צפופות בצורת שיבולת. כל פרח מכיל עלעל (bract), מכוסה בשערות ובלוטות המפרישות טיפות של שרף. הפרח הנקבי מפריש שרף נקי, בוהק שנקרא בהודו בשם charas (חשיש, מריחואנה מהודו, עלים ופרחים מיובשים של צמח הקנבוס ההודי- משמשים כסם נרקוטי).
השרף מופרש מתחילת הפריחה עד שהזרעים מגיעים לבגרות. כנראה שתפקיד השרף להגן על הזרעים המבשילים מהחום והיובש. כאשר כמות השרף המופרש גדולה, הצמח נראה כאילו הוא מכוסה בטל.
השימוש בקנבוס במהלך ההיסטוריה: הקנבוס הוא אחד הצמחים הקדומים ביותר שהאדם גידל בגידול תרבותי. כנראה שהתחילו לגדלו כבר בראשית התפתחות החקלאות, כאשר האדם למד לתרבת צמחים למאכל, לרפואה ולתועלת.
פעילות: הזרעים: משלשל ממריץ.
השימושים בקנביס: השימושים היו רבים: השימוש בסיבים הוא כנראה העתיק ביותר, הזרעים שימשו כמזון עבור בני-אדם וחיות, בנוסף הפיקו מהזרעים שמן. הקנביס נחשב לצמח רפואי חשוב, וכבר לפני אלפי שנים השתמשו בו לריפוי. התכונות הנרקוטיות של הצמח היו ידועות כבר בזמן הקדום. הקנביס הוא ללא ספק הצמח הפסיכו-אקטיבי העתיק ביותר בשימוש האדם.
שמן הקנביס- מופק מהזרעים. מתקבל שמן בעל איכות גבוהה. הוא מורכב כמעט כולו מחומצות שומניות בלתי-רוויות. מצויות בו חומצות שומניות אומגה-3 ואומגה-6. בכל הזמנים נחשב שמן הקנביס לשמן מאכל מעולה. הכוספה שנשארת לאחר כבישת השמן, משמשת מאכל לצאן ובקר.
הזרעים- מכילים חלבונים וחומצות שומן חיוניות. בארצות רבות נהגו לגדל את הקנביס כדי לאכול את הזרעים. נהגו לאכול אותם כדייסה, או לטחון אותם לקמח ולהכין מהם מיני מאפה.
השימוש בקנביס כצמח נרקוטי: הגיע להודו ע"י ארי (aryans), שבט נודד שפלש מהצפון כ-2,000 שנה לפנה"ס. בוודות (vedas- כתבי הקודש של ההינדואיזם) מוזכר הקנביס כנקטר אלוהי, שיכול לתת לאדם בריאות טובה, חיים ארוכים חזיונות ואפשרות ליצור קשר עם האלים. קשרו אותו עם האל שיווה (shiva) שנתן את הצמח לבני-האדם. בספר הרביעי של הוודות (atharvaveda), שנכתב ב-1500-1200 לפנה"ס מוגדר הצמח כקדוש. השימוש בו לפולחן ולטקסים דתיים התפשט בכל רחבי הודו.
בסין העתיקה מומלץ הקנביס לשימוש רפואי, בליווי אזהרות מפני שימוש מוגזם. Shen Nong מזהיר מפני הפעילות הנרקוטית של הצמח ומכנה אותן "ראיית השטן". השימוש בקנביס עבר לפרס, אשור ומצרים. נהגו להשתמש בו כקטורת וכתרופה.
הקנביס הגיע לאמירהק והתקבל שם בברכה ע"י האינדיאנים, שאימצו אותו במהירות כצמח נרקוטי.
ב-1937 הוא נאסר לשימוש בארה"ב, לאחר שהובא לשם ע"י מהגרים ממקסיקו.
רפואה מסורתית: הקנביס הומלץ כמשכך כאבים, נוגד התכווצויות, מרגיע, מגביר תיאבון, נוגד שלשול, נוגד-שיגרון, מוריד חום גבוה, נוגד אסתמה, נוגד הקאה, מדכא מערכת חיסון, נוגד-דלקות, מפחית לחץ תוך-עיני, נוגד פרזיטים, נוגד אלרגיה.
מרכיבים: השרף הנרקוטי מכיל מעל 60 תרכובות המכונות cannabinoides, שלהם מייחסים את התכונות הפסיכואקטיביות של הצמח. הם מורכבים מיחידות טרפנו-פנוליות בנות 21 אטומי פחמן, והם בעלי מבנה ייחודי.
הפעיל ביותר מבין הקנבינואידים הוא טטראהידרוקנאבינול (THC= tetrahydrocannabinol). הריכוז הגבוה ביותר של THC מצוי בשרף של תפרחות לפני ההפריה. בד"כ מגיע הריכוז ל2-1%, אולם ניתן להעלות את ריכוזו ל6-4% ע"י השבחה גנטית ותנאי גידול אופטימאליים. ייצור של THC עולה עם גיל הצמח, עם הארה ממושכת, עם העלייה בטמפרטורה וביובש.
מחקרים הראו שבהארה שנמשכה 12 שעות נוצרת כמות כפולה של THC מאשר ב-10 שעות.
ריכוז THC עולה ככל שהאזור צחיח יותר. חשוב במיוחד היובש בזמן הבשלת הזרעים.
פרמקולוגיה: THC והקנבינואידים האחרים הם קשי תמס במים, אבל הם נמסים היטב בשומנים ובממיסים אורגניים. תכונה זו מאפשרת להם לעבור בקלות את המחסום בין הדם למוח (BBB). לאחר עישון ניתן למצוא אותם גם בריאות ובמאגרים של שומנים בגוף. מטבוליטים שלהם מופרשים אפילו שבוע לאחר לקיחת מנה בודדת של קנביס.
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו נוכחות של רצפטורים במקומות שונים במוח ובטחול. הגוף מייצר את הרצפטורים לחומר אנדוגני- anandamine, שהוא אתנול-אמיד של חומצה ארכידונית. THC ו-anandamine נקשרים לאותו רצפטור למרות השוני שבמבנה הכימי.
הרצפטור נמצא במוח באזורים הקשורים לתנועות, רגשות וזיכרון קצר טווח. בנוסף ישנו רצפטור במערכת ההיקפית שמבנהו שונה מזה של הרצפטור במוח. נמצאו רצפטורים ל-THC גם אצל חיות: עכבר, חולדה, עופות, צבים, דגים מסוימים וזבובי פירות.
ניתן להסביר את השפעות הקנביס ע"פ המיקום של הרצפטורים במוח.
קנביס הנלקח דרך הפה (עוגיות, סוכריות) פועל בצורה דומה אבל באיטיות. רמת THC עולה במשך 6-4 שעות. שחרור של THC משכבות שומניות הוא איטי, ונמשך 18 שעות ועד 4 ימים. זמן מחצית החיים אצל משתמשים כרוניים הוא 27-19 שעות, אצל משתמשים בלתי מנוסים 57-50 שעות.
שימוש רפואי בקנביס: בזמן העתיק היה הקנביס ידוע כמרפא הכל (panacea), והשתמשו בו בטיפולים פנימיים וחיצוניים.
נוגד בחילות אצל חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה: מחקרים הוכיחו את יעילותו של הקנביס כנוגד הקאות ומקל על בחילות, אצל חולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי, וכן אצל חולי AIDS. עישון קנביס יעיל יותר מלקיחה אוראלית. העישון נותן יותר אפקט מיידי, ומסייע לשיפור במצב הרוח ולהגברת התיאבון.
בחלק מהניסויים השתמשו ב-THC בריכוז של 20-15 מ"ג בתוך קפסולות ג'לטין. החומר הפעיל הומס בשמן שומשום.
מסייע להורדת לחץ תוך-עיני בגלאוקומה: גלגל העין מלא בנוזל הזורם בתעלות. הוא יוצר לחץ השומר על צורתו של גלגל העין. במקרים של גלאוקומה התעלות נחסמות בהדרגה. כתוצאה מכך עולה הלחץ התוך-עיני, והוא גורם נזק לעצב הראייה.
הגילוי שקנבוס מוריד לחץ תוך-עיני התגלה במקרה במהלך ניסוי משטרתי, שמטרתו הייתה לבדוק את השפעת הקנביס על הרחבת האישונים. המשטרה חיפשה אמצעי זיהוי קל של משתמשים בקנבוס. הוכח שקנבוס, ו-THC מבודד, גורמים להורדת הלחץ התוך-עיני, כשלוקחים אותם במתן אוראלי או בעישון. הטיפול בקנבוס ללחץ הוא סימפטומטי, ויש להמשיך ולקחת אותו באופן קבוע. הטיפול אמנם מציל את ראייתם של החולים, אבל מסכן אותם בכל התופעות הנלוות לשימוש בקנבוס.
המסיסות הנמוכה במים של THC מקשה על השימוש החיצוני בו כטיפות עיניים. ניסויים רבים נעשים במטרה למצוא את הפורמולה המתאימה להחדרת החומר לעיניים בשימוש חיצוני.
משכך כאבים: הקנבוס והקנבינואידים גורמים לשיכוך כאבים קשים כאשר לוקחים אותם בעישון או בלקיחה אוראלית. מנגנון הפעולה שלו שונה משל האופיאטים, והוא אינו מתווך ע"י הרצפטורים האופיאטים. תופעות הלוואי קטנות יותר מאלה של האופיאטים, וההשפעה נמשכת במשך חודשים ואף שנים מבלי צורך להעלות את המינון. מחקרים הראו שיכוך כאבים גם אצל חולי סרטן שסבלו מכאבים קשים. אחד מהשימושים הרפואיים הנרחבים ביותר בקנבוס במאה ה-19 היה לטיפול בכאבי מחזור, ולהפחתת הכאב של צירי לידה. מחקרים ראשוניים שנעשו הראו שלא הייתה השפעה שלילית על הילוד.
מסייע לחולי איידס: חולי איידס המשתמשים בקנבוס מדווחים על ירידה בבחילות והקאות, תיאבון מוגבר, הפחתה בכאב והרגשה כללית טובה.
קנבוס כנוגד התקפי מיגרנה: במאה ה-19 נהגו להשתמש בקנבוס להקלה על מיגרנה. במאמר שהתפרסם בשנת 1891 כותב J. B. Mattison שהשימוש החשוב ביותר של הקנבוס הוא בסיוע לסובלים מהתקפי מיגרנה. לטענתו, הקנבוס לא רק מרגיע את הכאב, אלא גם מונע הישנות של התקפים. ב-1913 התפרסם מאמר הטוען שהקנבוס הוא התרופה הטובה ביותר נגד מיגרנות.
חולים הסובלים מהתקפי מיגרנה קשים מדווחים שעישון של כמות קטנה של קנבוס כאשר מופיעים הסימנים הראשונים של ההתקף מונע את ההתקף. לא ברור אם המנגנון הוא של שיכוך כאבים, או שיש כאן השפעה על הביוכימיה של המיגרנה.
אופן השימוש בקנבוס: החשיש עשוי מהשרף, שלאחר איסוף וטיפול בחום הופך לחומר יבש בצבע חום. בהודו מכנים אותו charas ובאפריקה הוא נקרא כיף. באמריקה נוהגים להשתמש בכל התפרחת ובעלים. המוצר נקרא בשם המקסיקני מריחואנה. בהודו משווקים מוצר הנקרא מג'ון, בצורת סוכריות המכילות חשיש, אופיום ודטורה. בהודו נוהגים להוסיף חשיש לעוגיות או סוכריות.
צורת השימוש הנפוצה ביותר היא העישון. מריחואנה מעשנים בסיגריה שמוסיפים לה טבק.
חשיש ניתן לעשן כסיגריה, אבל בד"כ מעשנים במקטרת עם או בלי טבק.
מקטרת מים (bong) היא כלי נפוץ לעישון כל ההכנסות של הקנבוס. Bhang היא חליטה של חשיש. ההשפעה איטית וקטנה יותר. 
אופן הכנת שמן הקנביס:
 
     
     
אושרי : 052-7773230
אלעד: 054-4390332
תקנון האתר
פורום בנושא אוח חיים בריא
פקס: 077-6350406
מייל: fitthybody@gmail.com
     
 
בניית אתרים סייטד